מי שמכיר אותי יודע שאני חובב גדול של מרוצי פורמולה 1. רק לאחרונה נפל לי האסימון שכנראה החיבה לספורט היא בגלל שהוא מזכיר לי מאוד את ההשקעה בשוק ההון.
בטח אתם חושבים עכשיו "מה קשור לואיס המילטון לוורן באפט?", אז הישארו איתי ותבינו.
בפורמולה יש תמיד את הטרייד אוף של עד כמה לקחת את הנהיגה לקצה, כי כמו בכל מרוץ מכוניות, המנצח הוא זה שחוצה ראשון את קו הסיום. גם הדירוג להתחלת המרוץ נקבע ביום של נהיגה, כאשר המתחרים מנסים לקבוע את התוצאה הטובה ביותר על מנת להיות מדורגים למרוץ ביום למחרת.
מה המשמעות של לקחת את הנהיגה לקצה? במקצה הדירוג, להשיג את ההקפה המהירה ביותר – אבל גם לסיים אותה. כנ" לגבי המרוץ עצמו. הנהג ירצה להתברג כמה שיותר גבוה, אבל לא לרדת לחצץ במקרה הטוב או להתרסק לתוך החומה במקרה הרע.
כלומר, הוא חייב לקחת סיכונים, אבל לנהל אותם בזהירות המתאימה כי אם אתה לא מסיים את המרוץ אין לך שום ניקוד.
כשאתה מנהל תיק של מניות, אתה מתמודד עם אותם שיקולים ברמה היומית. מצד אחד, אתה רוצה לקחת את המניות התנודתיות שיכולות להתפוצץ ולהפיק תשואה של מאות אחוזים בזמן קצר, אך חברות כאלה בדרך כלל מגיעות עם סיכון גדול.
מהצד השני, אתה יכול לנהל תיק זהיר של חברות ערך יציבות עם צמיחה נמוכה ודיבידנד מכובד, אבל במקרה הזה בתרחיש הטוב תפיק תשואה זהה למדד ובמקרה הרע גם לזה לא תגיע.
ניהול תיק הוא בהגדרתו תיק והמשמעות היא שמחזיקים בו כמה חברות בפיזור מתאים של ניירות וגם של סקטורים. שילוב של כאלה שיכולות להפיק לנו תשואה עודפת משמעותית על המדד בתנודתיות גבוהה, וכאלה שיפיקו לנו תשואה שלהערכתנו תהיה מעל המדד, אבל בלי תנועות חדות מדי.
חלק מחברות ערך שיכולות לעבור גם שנתיים ושלוש בלי יותר מדי תנועה עד שהשוק יבין את השווי החבוי בהן, וחלק ממניות מומנטום שהבטא שלהן תשיא תשואה עודפת בתקופה של עליות וחלק מהן שילוב.
כלומר, אנחנו מנסים לקחת את התיק שלנו לקצה, אבל לא להתרסק לקיר. אחד הדברים שאני הכי אוהב להדגיש בהרצאות וקורסים הוא ש"מניה שירדה 50% צריכה לעלות 100% כדי לחזור לאותה הנקודה". ולכן לא נרצה להיות במקום שבגלל שניסינו להביא את התשואה המקסימלית, בכלל לא סיימנו את המירוץ שלנו.
הון לנד – מכים את המדד
הצטרפו למנויי הפרמיום וקבלו ניתוחי מניות, סקירת דוחות כספיים, ניתוחי מאקרו לשוק, נושאים לימודיים, שיעור שבועי ותובנות המותאמות לכל מצב שוק!
